צמד פרשיות השבת, תזריע מצורע, מדברות על דיני טהרה וטומאה מסוגים שונים. בין הייתר מוזכרים שם דיני מצורע – האבחון והמסע לעבר הטהרה. חשוב לציין שהצרעת המקראית אינה מחלת הצרעת הידועה בימינו , אלא מחלה שהייתה תלויה בחטאו של אדם. החטא ותהליך הטהרה הם משהו ניסי ומעל לטבע.
חז"ל אומרים לנו כי הצרעת מגיעה על חטא לשון הרע. כמו שראינו בפרשת בהעלותך (במדבר י"ב) על מרים הנביאה, אחות משה רבינו, שדיברה לשון הרע על אחיה, ונענשה בצרעת, ובני ישראל חיכו לה שבעה ימים עד שתתרפא. גם משה רבינו (שמות, ד, ו) אמר על בני ישראל שהם "לא יאמינו לו", ונענש בצרעת – ה' אומר לו לפתוח את ידו והנה היא מצורעת, ולאחר מכן הוא משיב שוב את ידו והצרעת נעלמת.
הדין של טומאת מצורע מתחיל רק כשכהן מכריז על האדם שהוא טמא בגלל התסמינים שיש לו. הדין הוא שיצא מחוץ למחנה וישב בדד עד שיתרפא בכך שיחזור בתשובה שלמה. לאחר מכן עליו לטבול במקווה ולהיטהר.
אין ספק, כי בעבר היה קשר הדוק בין דיבור לשון הרע לבין צרעת, אולם מה יהיה בימינו, כשאנחנו לא רואים קשר ישיר בין מחלת עור לבין דיבור לשון הרע (ואדרבה, כולם נכשלים באבק לשון הרע), הרע שבתוכנו הוא עמוק יותר ולא שטחי כמו שהיה בזמן בית המקדש כשהיה כהן שיכל להצהיר על אדם אם הוא טמא או לא, כך שהריפוי היה מיד כשהאדם חזר בתשובה. מכיוון שהקשר שלנו לחטא לשון הרע הוא עמוק יותר, לא תועיל מחלת הצרעת כדי לרפא את האדם, ולכן היא לא נדרשת.
אנחנו נדרשים ללמוד את הלכות לשון הרע ולברוח מהחטא ככל יכולתנו. אנחנו לומדים את ערכה של כל מילה, ולא לגרום לפירוד בין בני האדם. אנו נדרשים לבדוק את המילים שלנו אם הן יוצרות חיבור חיובי ולבחון את הזולת בעין יפה ומתחשבת.
ויהי רצון שנזכה שיקויים בנו הפסוק "שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו." (משלי כא, כג), אל תקרא צרות נפשו אלא צרעת נפשו. (ילקוט פרשת מצורע רמז, בשם רבי ינאי.
About the author