השבוע אנחנו מתחילים חומש חדש – חומש במדבר הנקרא גם חומש הפיקודים כי בתחילת פרשת במדבר מסופר על ספירת עם ישראל (פיקודים מלשון התפקדות). רש"י מפרש "שמתוך חיבתן לפניו מונה אותם כל שעה. כשיצאו ממצרים מנאן, וכשנפלו בעגל מנאן לידע מנין הנותרים וכשבא להשרות שכינתו עליהם מנאם. בא' בניסן הוקם המשכן, ובאחד באייר מנאם". (מנאם מלשון מניה, ספירה) מדברי רש"י למדים שכשיש דבר חביב סופרים אותו כל הזמן. כשה' מבקש לספור את בני ישראל הוא מתכוון לומר שכל אחד ואחד מבני ישראל חביב כמו אוצר יקר, ולכן הם נספרים כל פעם מחדש.
בעל "הזרע שמשון" (רבי שמשון חיים נחמני זצ"ל, שהיה אחד מגדולי חכמי איטליה במאה ה-18. נפטר בשנת תקנ"ט, 1779). שואל איך קשורה מניית בני ישראל וייחוס המשפחות למתן תורה. ומביא את מה שנאמר בילקוט שמעוני שכשבני ישראל קיבלו את התורה קינאו בהם האומות, ושאלו למה דווקא ישראל זכו להתקרב את הקדוש ברוך הוא יותר מכל העמים? במה בני ישראל שונים משאר האומות – כי עד מתן תורה בני ישראל נחשבו "כבני נוח" (שיש להם רק 7 מצוות)?.
אלא התשובה היא, שישראל אינם רק "בני נוח". הם בנים של אברהם, יצחק ויעקב. חז"ל אומרים ש"האבות קיימו את כל התורה כולה. לדוגמה: "אמר רב: קיים אברהם אבינו כל התורה כולה… אמר רב אשי: קיים אברהם אבינו אפילו עירובי תבשילין" (יומא כ"ח, ע"ב)." עם ישראל נבנה במשך דורות של אמונה וקיום מצוות. הקשר של ישראל לתורה אינו מקרי או חיצוני. במתן תורה המשיכו בני ישראל את הדרך שהחלה כבר אצל האבות. בני ישראל הם בעלי שורש רוחני עמוק ולכן מגיע להם שיקבלו דווקא הם את התורה.
About the author