הלילה ציחצח אפלולית במראה
כשאור הירח הלבין
ואוושת כוכבים שאגו בדממה
את סיפור התבל שהזקין.
וידע אז הבוקר ושמש חמה
עוגיות אור וצל בריקוד.
ירקות אז הבשילו בחממה
וכל דקה זעקה – ייעוד.
הלילה ציחצח מראה בשחור
והנביט זרעונים ביקום
וטל כי ירד על גגות חממות
יום וליל התעטפו בכסות
השמש שקעה בדינדון פעמון
עת הלילה פרש שוב כנפיים
והשמש הלכה לה מיד לישון
כי מחר היא תאיר שבעתיים.
About the author