היום י"ד באייר, פסח שני.
המקור לפסח שני נמצא בספר במדבר, פרק ט', פסוקים א'–י"ד. בשנה השנייה לצאת בני ישראל ממצרים, הם נצטוו להקריב את קורבן הפסח במועדו (י"ד בניסן). אולם, הייתה קבוצת אנשים שהיו טמאים למת ולא יכלו להקריב את הקורבן. הם לא הסכימו להשלים עם האובדן ופנו למשה בטענה המפורסמת: "…לָמָּה נִגָּרַע לְבִלְתִּי הַקְרִיב אֶת קָרְבַּן ה' בְּמֹעֲדוֹ בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל?" (פסוק ז')
משה מבקש מהם להמתין כדי לשמוע מה יורה ה', ואז ניתנת הפרשה שמפרטת את דיני פסח שני: חודש ימים לאחר הפסח המקורי, ביום יד באייר, נתנו אפשרות למי שהיה טמא לנפש או אדם שהיה רחוק מהמקדש בפסח ראשון. בליל זה אוכלים את הקורבן על מצות ומרורים.מזה שנותנים הזדמנות שנייה לאכילת קורבן פסח, אנו לומדים שאין דבר אבוד, שלכל דבר יש הזדמנות לתקן, אם רק נרצה.
הרבי הריי"צ (רבי יוסף יצחק שניאורסון הרבי השישי של חב"ד) אומר "פסח שני עניינו – שאין 'אבוד'. תמיד אפשר לתקן. אפילו מי שהיה טמא, מי שהיה בדרך רחוקה, ואפילו 'לכם' – שהיה הדבר במזיד – אף על פי כן אפשר לתקן." הרבי מחדש שלא רק מי שהיה טמא או אנוס (דרך רחוקה), אלא אפילו שלא אכל את הפסח במזיד, גם הוא יכול לתקן ולחזור בתשובה. כשם שפסח שני נוצר בזכות בני אדם שלא ויתרו על האפשרות לתקן, הריי"צ הדגיש שהתיקון של פסח שני התאפשר רק כי קבוצת אנשים לא הסכימה עם המציאות. הם לא אמרו "נו טוב, זה המצב", אלא באו למשה בצעקה. זהו שיעור אדיר ביוזמה:כדי לתקן משהו שמרגיש "אבוד", אנחנו צריכים קודם כל להאמין שמגיע לנו לתקן אותו, ולדרוש את ההזדמנות הזו.
About the author