ומה עם הסביבה?

אחד המצבים שקשה לי איתם בתור שמנה, זו ההתעסקות האובססיבית של אנשים אחרים במשקל שלי. זאת אומרת – כשאני מתעסקת עם המשקל: נשקלת יום יום, בודקת מה נכנס לי לפה ובדרך כלל יודעת מה קורה איתי ולמה קשה לי לרדת במשקל. אני גם בטיפול עם דיאטנית ורופאת משפחה.
זה שלי.
וזהו.
לא צריך יותר מזה.
כשאנשים אחרים (גם אם הם קרובי משפחה) מגיבים לכל תנודה במשקל שלי – עלית! ירדת! וכיו"ב – זה מרגיש כאילו אני היא מה שאני שווה עם המשקל שלי. סוג של שיפוטיות. את טובה כי ירדת במשקל. את רעה אם עלית. טוב, לא במילים  הללו, אבל זו התחושה שלי, וקשה לי איתה.
יהיה לי יותר קל אם יגידו לי שאני נראת טוב, ללא קשר למשקל שלי, גם אם בפועל המראה היפה בא מירידה במשקל. תנו לי לשתף אתכם על ענייני המשקל, אם רצוני בכך ומתוך בחירה שלי לשתף. אני גם אשרוד אם לאחר ירידה משמעותית של ירדידה במשקל תזכירו את העובדה הזו, כשהיא בתור מחמאה. אבל התייחסות לעליה וירידה תוך כדי תהליך מיותרת בהחלט