העט

היה ידידי היחיד לי העט,שהיה על הדף רץ ושועט.לו ידי נתתי, שיכתוב לי מזמורואל ליבי – יביא את האור. ניסיתי ללפות את העט בידי,להאמין, שאין הוא ידיד בוגדני,כי רע דומם לא יבגוד לעולם,בידידות של אמת – לא יטיל מכתם. אך זה העט בו כל כך האמנתי,קיוותי, ציפיתי ולא ידעתי,איך יום אחד בידי נותר,עט לא כותב […]

יש ימים

יש ימים בהם יש גשםוהרוח סערה.יש ימים של כפור וקדרומבט של גאווה. יש ימים בהם משכנובסבל, עמל, זיעה,ולמרות שכה יגענו,היכן אנחנו – לא נדע. יש ימים הכל פורחבגוונים ובזהב.מלבלב הכל בטבעבחיוך ורוך מגע. יש ימים בהם הלכנובצעדים קטנים קטנים,אך בסוף דבר הגענואל תכלית המרחקים. יש ימים מושכים בסבל,יש ימים שטופים באור,אבל יום כה יפה תואר […]

לשחרר המילים לדרכן

רציתי לכתוב שיר מיוחדעם דקויות של רגשות ומילים אבודות.רציתי שיהיה נוקב וחדעם מסרים סמויים במילים גלויות. ישבתי מול הדף, שום דבר לא נכתב,ואני הייתי מתוסכלת.כי אפילו לא הצלחתי לכתוב לי מכתב,ומבפנים הרגשתי נאכלת. ואז נצנצה מחשבה אחרת לשחרר המילים לדרכן.והשיר נכתב בצורה מיוחדת,כמעט בדרך אומן.

אשה פשוטה

אישה פשוטה, אני, אישה פשוטה עם הרבה  יומרות, ללא איי קיו גבוהאישה רגילה, אישה חבוטהחושבת שיש לה הרבה לתבוע. העולם טופח על פני, ואני בתנופהמפסגת הר האוורסט נפלתי.לומדת לדעת שאיני כה חכמהבדיוק כמו שחשבתי. אישה פשוטה אני, לבד ביקוםלאחר שלימדוני אחרת,ואני לומדת עכשיו לקוםוללכת בדרך אובדת.