יש ימים בהם יש גשםוהרוח סערה.יש ימים של כפור וקדרומבט של גאווה. יש ימים בהם משכנובסבל, עמל, זיעה,ולמרות שכה יגענו,היכן אנחנו – לא נדע. יש ימים הכל פורחבגוונים ובזהב.מלבלב הכל בטבעבחיוך ורוך מגע. יש ימים בהם הלכנובצעדים קטנים קטנים,אך בסוף דבר הגענואל תכלית המרחקים. יש ימים מושכים בסבל,יש ימים שטופים באור,אבל יום כה יפה תואר …
רציתי לכתוב שיר מיוחדעם דקויות של רגשות ומילים אבודות.רציתי שיהיה נוקב וחדעם מסרים סמויים במילים גלויות. ישבתי מול הדף, שום דבר לא נכתב,ואני הייתי מתוסכלת.כי אפילו לא הצלחתי לכתוב לי מכתב,ומבפנים הרגשתי נאכלת. ואז נצנצה מחשבה אחרת לשחרר המילים לדרכן.והשיר נכתב בצורה מיוחדת,כמעט בדרך אומן.
אישה פשוטה, אני, אישה פשוטה עם הרבה יומרות, ללא איי קיו גבוהאישה רגילה, אישה חבוטהחושבת שיש לה הרבה לתבוע. העולם טופח על פני, ואני בתנופהמפסגת הר האוורסט נפלתי.לומדת לדעת שאיני כה חכמהבדיוק כמו שחשבתי. אישה פשוטה אני, לבד ביקוםלאחר שלימדוני אחרת,ואני לומדת עכשיו לקוםוללכת בדרך אובדת.