דמעות

שוב שותקות דמעותי על סף הכאב
מנסות לפרוץ כעלה מלבלב,
אך מול מאבקי איתנים הן עומדות
והן לבדן… וכל כך חזקות…
ושוב ושוב כבמעגל קסמים
מנסות הן לפרוץ, אך נשארות בפנים,
ושותקות… ושותקות… בלי מילה לומר
כי עוד רגע קט – והכל נגמר…
ושוב הן חורצות עוד חלל בקרבי
וחוזרים ומדממים פצעי ליבי.
דמעות, עד מתי תעמדו בגבורה?
האם לבכות זה כל כך נורא?

פורסם בקטגוריה שירים. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *